עזבון המנוחה קולסקי פנינה פסה פאולה ז"ל ואח' נ' המרכז הרפואי תל אביב (ע"ש סוראסקי) ואח'

החלטה

בתיק דנן ניתן פסק דין ובו חוייבו הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסך 394,845 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪.

כן חוייבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות המשפט (תשלום למומחה, אגרה ועלות הקלטה) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

בפסק הדין נקבע כי במקרה של מחלוקת תוגש בקשה ושומת הוצאות ותידון על ידי.

מאחר שהצדדים נחלקו בשאלת ההוצאות הוגשה הבקשה דנן.

אין מחלוקת בנוגע להוצאות הבאות:

אגרת בית המשפט בסך 587 ₪, הקלטה ותמלול ישיבה בסך 1974 ₪, תשלום בגין גישור בסך 2,320 ₪, העתקת מסמכים בסך 952.54 ₪. (ראו סעיף 6 לתגובת הנתבעים).

עיקר המחלוקת נוגעת לסכומים ששולמו למומחה מטעם התובעים פרופ' לוי, שהוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית, ומתגורר בקיסריה.

בעניין זה שילמו התובעים סך של 4,886 ₪ עבור בדיקת התיק והתייעצות ראשונית, סך של 19,690 ₪ עבור חוות הדעת, סך של 5,000 ₪ עבור חוות הדעת המשלימה, סך של 7,143 ₪ עבור העדות, וסך של 1,099 ₪ בגין הוצאות נסיעה ולינה.

התובעים צירפו קבלות להוצאות האמורות.

לטענת הנתבעים מדובר בסכומים שאינם סבירים ומידתיים, החורגים מהנדרש.

בפסיקה נקבע כי נקודת המוצא היא שיש לפסוק הוצאות ריאליות שהוציא בעל דין שזכה בדינו, אך עדיין יש לבחון האם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. (בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא תק-על 2005(2)4087).

בענייננו, מדובר בתביעת רשלנות רפואית, אשר התייחסה לנזקים שנגרמו למנוחה ולמותה של המנוחה.

לתובעים נפסקו סכומים ניכרים.

מדובר בתיק מורכב, אשר דרש התייעצות עם המומחה מטעם התובעים, ואף חקירתו של המומחה בסופו של יום.

יצויין גם כי בפסק הדין הועדפה חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, על המומחה מטעם הנתבעים, (ראו למשל: סעיפים 43 ו-51 לפסק הדין), ומטבע הדברים הייתה חשיבות רבה לחוות הדעת האמורה).

עם זאת, השכר הנדרש אינו ריאלי ביחס להשקעה הנדרשת בתיק זה וביחס להוצאות הנפסקות למומחים בבתי המשפט.

כך למשל, תשלום סך של 7,143 ₪ עבור עדות בבית המשפט הוא תשלום גבוה ביותר, שעה שבתי המשפט פוסקים סכומים בסך של 2,500 ₪ ולמטה מכך עבור עדות מומחה בבית משפט.

גם הסכום ששולם עבור חוות הדעת חורג מהסביר, ואין מקום לחייב הנתבעת בשיפוי התובעים על מלוא הסכומים ששולמו, מאחר שאין מדובר בהוצאות סבירות ומידתיות, אותן יכולה הייתה הנתבעת לצפות.

גם הטענה לפיה יש לשלם את לינת המומחה אינה יכולה להתקבל, שכן המרחק בין קיסריה וירושלים אינו רב, ודרכי התחבורה מאפשרות הגעה נוחה גם בשעת בוקר. ממילא אין לחייב הנתבעת בהוצאות אלה.